המשימה האחרונה |
|
הנה עוד שבת עברה ומתחיל שבוע חדש. כבר חודש וחצי אני מנסה להבין מה קרה. איפה כל זה התחיל? איפה טעיתי? על מה אני משלם עכשיו? אולי על מה שקרה לפני שמונה שנים. אולי על מה שקרה במהלך השנים האחרונות. ואולי על זה שבכלל נולדתי. למרות שעל האחרון קצת קשה לי לקחת אחראיות. כל פעם שאני מנסה לרדת לשורש הבעיה, כל הדרכים מובילות לאותה הנקודה. אותה נקודת זמן לפני שמונה שנים. הכל זרם כ"כ חלק עד שהפרתי את הפרוטוקול. וגם אז הייתי יכול פשוט להמשיך במשימה, אבל לא המשכתי. לא יכלתי. המוסר והצדק, שלפיהם אני תמיד שופט את המצב שבו אני נמצא, לא אפשרו לי להמשיך. מעולם לא דיברתי על זה עם אף אחד. ועכשיו זה אוכל אותי יותר מתמיד. אז, חשבתי שאוכל להקים חיים חדשים. לשים את העבר בצד. ואפילו הצלחתי לתקופה מסוימת עד שהכל התפוצץ. אבל נראה שמעבר כזה לא מתנערים כל כך בקלות. אני זוכר כל רגע ורגע מהאימונים, מהמשימות הראשונות שלי, מהמשימה שקיבלתי לפני שמונה שנים. אבל אני לא זוכר דבר אחד - איפה בדיוק נפלתי. אני יודע טוב מאוד למה הפסקתי את המשימה, אבל איפה ולמה התחילה אותה חריגה מהפרוטוקול? את זה לא הצלחתי להבין. ועכשיו נראה שאיבדתי גם את מה שהיה לי כתוצאה מאותה חריגה, וגם את מה שהיה יכול להיות לי אם לא הייתי חורג. את הנחמה כנראה אחפש בכוס וויסקי ריקה, למרות שהיא בדרך כלל לא ממש נמצאת שם... |
|
|
|
|