יש משהו מיוחד בעישון נרגילה דווקא אחרי שהשמש שוקעת. יש כח מסוים בחושך האין סופי, באור של ירח מלא, בצורות שהכוכבים יוצרים על פני היקום. אתה נושף כמות מכובדת של עשן. אור הירח מדגיש את הגבול המטושטש בין היקום לעולם הקטן שזה עתה יצרת. שני כוכבים נכנסים לתוך בועת העשן ומחילים לרקד זה מסביב לזה. אתה שואף עוד כמות מכובדת של עשן מהנרגילה, מתבונן באוויר וחושב...הייתכן שדווקא שני כוכבים אלה נפגשו בתוך בועת העשן שיצרתי? מה הסיכויים? ואז אתה מרגיש רוח קרירה של תחילת הלילה שסוחפת אותך על כנפי המוזה אל זיכרונות העבר...
ערב אחד, שבוע וקצת אחרי שנחתתי בארה"ב, חזרתי ממשמרת ערב בעבודה החדשה שלי, ואחרי שחטפתי משהו מהיר מהמקרר, ירדתי למרתף וחיפשתי איך להעסיק את עצמי. לא אהבתי להיות שם. הבית ממוקם בעיירה טיפוסית של פרוורי בירת ארה"ב - הרבה עובדי מדינה, סנובים, וכל מי שמשרת אותם. הכל קר. מנוכר. חסר רגש. אפילו כשמקללים אותך, עושים את זה ללא שום הבעה על הפנים. בקיצור - מקום מושלם לעבדים של המכונה הקפיטליסטית הגדולה בעולם. אחרי אימון קטן שעשיתי, כמה סטים של שכיבות שמיכה וכפיפות בטן, התיישבתי מול המחשב. זה היה לפני קצת יותר משבע שנים, ובאותה תקופה עוד היה אפשר להגיד שיש לך חשבון ICQ, מבלי לחשוש, שיחשבו שאתה מיושן. למי מכם שלא זוכר או לא יודע מה זה ICQ...זה צ'אט שהיה דיי פופולרי בזמנו (המצאה ישראלית דרך אגב). בקיצור, התחברתי והתחלתי לחפש מי מהחברים שלי מחובר. הפרשי הזמן עשו את שלהם. רוב האנשים בארץ עובדים בשעות האלה, אחרים בצבא בלי שום קשר לשעה. שעמום. השעה הייתה לקראת 23:00. לא רציתי לישון. פתחתי בקבוק בירה והחלטתי לבצע ניסוי קטן. עשיתי חיפוש אקראי של אנשים ושלחתי לכולם את אותה ההודעה שהסתכמה במילה אחת - "Hi" ("היי"). היו כמה אנשים שענו. עם חלקם\חלקן החלפתי כמה משפטים. ובדיוק כשרציתי לסגור את המחשב וללכת לישון, שמעתי את הציוץ המסורתי של ICQ, ועל המסך הופיעה הודעה ממישהי שקיבלה את ה"היי" שלי. קראו לה חיה. התחלנו "לדבר". השיחה זרמה והייתה דיי מעניינת. סיפרתי לה קצת על עצמי, על הצבא, על החיים בארץ ועל זה שאני ממש רוצה לחזור לשם, אבל במקום זה אני תקוע בארה"ב. אחר כך היא סיפרה לי על עצמה. גיליתי שהיא צעירה ממני בשלוש שנים, שהיא בת ישראל שנולדה וגדלה בגלות (בחוף המערבי של ארה"ב), שהיא גדלה במשפחה גדולה, שהיא שומרת תורה ומצוות, שהיא למדה עברית בעצמה ושהיא רוצה לעלות לארץ בקרוב - אחרי שתסיים את הלימודים, ושהיא מאוהבת באיזה בחור מצפון הארץ שהיא הכירה כשהגיעה לישראל לשנת לימודים במדרשה. דיברנו במשך שעות. חיה הייתה בחורה עם ראש פתוח, עניינית, קצת שמרנית בנושאים מסוימים. במהלך השיחה גיליתי שגם היא עוברת תקופה לא קלה בלימודים, עם ההורים שלה, ובמיוחד עם הבחור שהיא מאוהבת בו אבל לא בטוחה שאכפת לו ממנה. בסופו של דבר היא שמה לב שהשעה כבר אחרי חצות - מה שאומר שאצלי השעה הייתה אחרי 3:00 לפנות בוקר. קבענו שנתחבר שוב מחר ונמשיך לדבר ונפרדנו לשלום. באותו לילה הלכתי לישון עם חיוך. נכון שאני תקוע בארה"ב ואצטרך להישאר פה עוד כשלושה חודשים, נכון שהייתה לי שנה ממש לא קלה בצבא מאז שהתחלתי בתפקיד פיקודי של ממש (למרות שאהבתי את זה), נכון שנפרדתי מחברה שלי (ולמרות שזה היה בהסכמה וללא מריבות, זה עדיין היה קשה ברמה מסוימת), נכון שאין לי נרגילה בהישג יד, אבל בכל זאת משהו טוב קרה היום. הכרתי את חיה...בחורה מעניינת שנראה שכמעט ואין בינינו שום דבר משותף, ויכול להיות שלעולם לא אדבר איתה עוד, אבל היום היא הצליחה לגרום לי ללכת לישון עם חיוך.
ולו רק ידעתי אז לאן ההכרות הדיגיטלית המקרית הזאת תוביל...
המשך יבוא...
;){kind=link}