מה מניע אנשים? מה גורם לבן אדם להגיד ככה אני רוצה את החיים שלי? מאין באים רצונות? ומה גורם לכל להשתבש בדרך? או שאולי לא הכל? אולי רק חלק משתבש? אם כך, האם אדם מקבל את רוב הדברים שהוא רוצה? והשאלה הכי רלוונטית - האם יודע מה הוא רוצה? ואולי בעצם קיבל הכל, אך לא ידע שזה מה שבעצם רצה. ואולי...אולי...עצם הרצונות והחלומות הוא בעצם יוצר מציאות שסוללת את דרכו בפיתולי החיים...
כשאין תשובות ברורות לשאלות פילוסופיות כאלו, יש לי רק פתרון אחד...להחליף גחל, להנמיך את האור, למלא את החלל בעשן סמיך, להתמסר למוזה, למקלדת ולזיכרונות מלפני כשמונה שנים - שם מתחיל הסיפור הכי יפה בחיים שלי...
זה היה בתחילת סתיו 2007. נחתי באחד ממוצבי צה"ל שבדרום הר חברון אחרי לילה מרתק באחד ממחנות הפליטים באזור. חזרנו ללא נפגעים בקרב כוחותינו, מלאי התרגשות, רעבים, מלוכלכים, עייפים. שחררתי את הצוות שפיקדתי עליו לישון, והחלטתי שיש לי את כל הסיבות להסתגר בחדר הפיקוד שלי, להכין ראש בטעם תפוח עדין, להדליק גחל, למלא דוח מבצע ולעשות הפקת לקחים בדרך הייחודית שאימצתי לעצמי במהלך השירות. חשבתי הרבה על המשך שירותי בצה"ל. ידעתי שיש לי פוטנציאל טוב. הייתי בקבע אחרי שהייתי חייל בודד בסדיר. בן למשפחה שעזבה את הארץ והיגרה לארצות הברית. גדלתי בארץ, באחת הערים באזור המרכז, שבאותם ימים אי אפשר היה להגדיר אותה כבטוחה במיוחד. את רוב ילדותי ותקופת הנעורים ביליתי ברחובות ובמגרשי כדורגל. אהבתי לגדול פה. אהבתי את המדינה וכל מה שקשור אליה. יום אחד אמא שלי הודיעה לי "חגיגית" שאנו עוזבים את הארץ ומהגרים לארצות הברית - חלומו של כל אדם. אבל לא שלי. התווכחתי, מחיתי, צעקתי, אבל שום דבר לא עזר - את הלימודים שלי בתיכון אצטרך לסיים באחד מבתי הספר התיכון הציבוריים בעיירה השוכנת במרחק של כ20 דקות נסיעה מוושינגטון - בירת ארה"ב. הבטחתי לעצמי שברגע שאסיים תיכון, אחזור לארץ, אתגייס לצה"ל ואתחיל את חיי מאפס כאן, במדינת ישראל, בבית שלי.
וכך אכן קרה, סיימתי את לימודיי בתיכון, ובערך שבועיים וחצי אחרי זה נחתתי בנתב"ג בדרכי להגשים חלום - להתגייס לצה"ל. כבר מהימים הראשונים שלי בצבא הבנתי שזה בשבילי. אהבתי את כל מה שהרבה אחרים לא סבלו. את האוהלים, את המסעות, את השטח. אבל הכי אהבתי את הנשק שבמהלך השנים הפך לחלק בלתי נפרד מגופי. וכך לאט אך בטוח הגעתי לאותו בוקר סתווי שבו פמפמתי נרגילה הרחק מעייני כל וכתבתי דוח מבצע עם רעש מרגיע של בועות ברקע.
התעוררתי מרעש של פלאפון. זה היה חבר וותיק שגדלתי איתו. דיברנו קצת על כל מיני דברים תוך כדי שאני מכין לעצמי עוד ראש ומדליק גחל. אחר כך ניצלתי את הזמן לתכנונים של המשך הקריירה שלי בצבא. באותו זמן אפילו לא העליתי על דעתי איזה מהפך החיים מתכננים לי ממש בחודשים הקרובים. וכך זה המשיך...מבצע, חזרה לבסיס, סיבוב ניצחון, דוח מבצע, הערכות מצב מדי פעם וחוזר חלילה. כשהייתי יוצא אהבתי לבלות עם החברה שלי דאז. יצאנו לברים, מסיבות או שסתם זרקנו את עצמנו באיזה חוף ים עם אוהל, אלכוהול ורגילה. בחורף דווקא העדפנו משהו יותר סגור - צימרים או מלון זול באיזה חור פעם בכמה זמן...כסף לא היה חסר מאחר וכמעט ולא היו לי הוצאות - אז ניצלנו את הזמן שהיה לנו ביחד להרפתקאות. היה סוג של ברור לשנינו שלא בטוח שיש עתיד לקשר, אבל מצד שני היה לנו כיף, אף אחד לא היה רוצה להיות הראשון שיפסיק את הקשר, הסקס היה טוב, וכנראה שאף אחד מאיתנו לא רצה למצוא את עצמו לבד באותו זמן - המשכנו להנות.
ואז...זה התחיל. המסע המטורף שלי בדרך שלא תכננתי דפק בדלת בצורת שיחת טלפון מחו"ל. גיליתי שאני צריך לטוס לארה"ב בגלל סיבות אישיותמשפחתיות. במהלך שירותי טסתי לבקר את המשפחה בחוף המזרחי מספר פעמים. לא אהבתי את ארה"ב וכשטסתי לשם זה היה יותר ע"מ למלא סוג של חובה מוסרית ולבקר את משפחתי. ועכשיו, באמצע נובמבר 2007, גיליתי שעליי לטוס לשם שוב...
כידוע, בצה"ל, לא משנה באיזו דרגה אתה, תמיד יש מישהו מעלייך. וכך אחרי אחת מהערכות המצ"ב השגרתיות, פניתי למפקד שלי, הסברתי לו את הסיפור, ואמרתי שעליי להעדר למשך תקופה לא ידועה מראש. לי ולמפקד היה קשר טוב. הוא הבטיח שיסדר את העניין וכבר למחרת בבוקר קיבלתי טלפון ממנו והוא הודיע לי שמאחר ואיני יודע כמה זמן אשהה בחו"ל, משחררים אותי מצה"ל ע"מ שאוכל לטוס ולסדר את העניינים, אבל כשאחזור הם רוצים לגייס אותי חזרה ושאמשיך באותו תפקיד...או משהו יותר טוב. לזה לא ציפיתי. שוב פעם ארה"ב המזוינת תקועה לי כעצם בגרון - והפעם היא עוד מתנגשת עם הקריירה הצבאית שלי. מצד שני הבטיחו לי תפקיד כשאחזור...אז הכל צריך להיות בסדר במובן הזה. אולי זה לא כזה נורא. אטוס לארה"ב, אבקר את המשפחה, אסדר את כל מה שצריך בתקווה לא להשאר שם יותר משלושה שבועות...מקסימום חודש, ואחזור חזרה להמשיך לבנות את הקריירה הצבאית שלי. אבל, נראה שהחיים לא כ"כ התרשמו מהיסודות שהנחתי לדרך שלי בשנים האחרונות. ומאחר ואני אדם מאוד נחוש ודבק במטרה, הייתה צריכה להתרחש רעידת אדמה בעצמה חסרת תקדים ע"מ להסיט לכיוון אחר את היסודות שהנחתי בדרכי...והרעידה הזאת ממש חיכתה לי מעבר לפינה...
המשך יבוא...
;){kind=link}