כשאתה חוזר הביתה, עטוף בגלימה שלך, בבוקר של ערפל, שעוטף את הגבעות וממלא את הוואדיות מסביב בשקט מסתורי ומחדד את החושים, אתה חושב על שני דברים: זה בדיוק האווירה שאני אוהב בחורף, והדבר השני - בטח יש נוף יפה מעליית הגג. ואז אתה עולה למעלה, מוזג לעצמך כוסית של וויסקי בן 12 שנים, מדליק גחל לנרגילה ומתחיל לכתוב זיכרונות...
מה עושה נער בן 13 או 14 (לא זוכר בדיוק את הגיל) כשאומרים לו בבית שהוא לא נורמלי...לא כמו כולם. ואז מחזקים את הטענה הזאת באמירה כמו "כל האחרים הם אנשים נורמליים...למה אתה צריך להיות שונה מכולם?". ואז אתה מתחיל לחשוב...רגע! מה לא בסדר איתי? בסך הכל אני נער "רגיל" שמבלה עם חברים, שורף זמן במחשב, מביא ציונים טובים מבית הספר, לא שותה ולא מעשן שום דבר (עדיין)...אז מה לעזאזל לא בסדר איתי?!? ואז אמרתי לעצמי...רגע...מי אמר שאני צריך להיות "כמו כולם" או "כמו אחרים"? אני יודע מה אני מצפה מעצמי, יש לי תכנית לעתיד שהדרך לשם מתחילה ממש עכשיו...מאיפה שאני עומד, יש לי זהות עצמית ועמדות ברורות לגבי כל מיני דברים שחשובים בחיים. ואם להיות "כמו כולם" זה לשקר לעצמך ולא להיות מי שאתה ע"מ לרצות אחרים - אז כוס אוחתו העולם! אני מה שאני, טוב לי עם מה שאני והדבר היחיד שיכול לשנות אותי זה הטעויות שאולי אעשה בעתיד (והיו כאלה, אבל לא הרבה). ואם יש אנשים שחושבים שאני אנרכיסט - אז אני אוכיח להם שהם טועים. כי אני לא אנרכיסט אלא שר האנרכיה...






