עברו שבועיים מאז שכתבתי פה בפעם האחרונה. הרבה דברים קרו בשבועיים האלה. השיא היה ביום חמישי – מצאתי לעצמי מאורה חדשה בגבעות של השומרון. יחידת דיור ממש קטנה עם גינה חמודה שנמצאת על צוק, נוף מדהים של הרים, גבעות, וכפר ערבי קטן על שלוחה בצד השני של הוואדי צפונית מזרחית למאורה שלי. איך התגעגעתי למואזין – ואני ממש לא צוחק! מעניין איך דברים עובדים...לפני שיצאתי לציד בעקבות מקום מגורים, ביקשתי מהיקום שיסדר לי מקום שאוהב ושאוכל למצוא בו שלווה ושקט נפשי. ובסוף, היקום השאיר לי את האפשרות שהכי מתאימה לי. אני יכול לשבת שעות מול נוף יפה, לשמוע את הרוחות בוואדי, את המואזין, את הבועות בכד של הנרגילה...רומנטיקה. אבל עד אז יש עוד זמן. אני עובר מתי שהוא בשבועיים הקרובים. בינתיים, הבית, שגרתי בו עד עכשיו נראה כמו דירת מסתור של שירות חשאי שצריך להזדכות עליה. מאז שחזרתי מהשומרון ביום חמישי, כל מה שאני עושה זה ממלא שקיות זבל בבגדים ועוד כל מיני דברים שלא אקח איתי, ממלא קרטונים בדברים שאני כן אקח איתי, ושורף מסמכים ישנים שאני לא צריך יותר בתוך המנגל. מזל שיש שבת ואפשר לנוח מכל הבלגאן הזה. אמנם המעבר הזה נובע מנסיבות מצערות בשבילי, אבל אני חושב שיש חלקיק קטנטן של שמחה שמהול בתוך כל הכאב הזה. התחלה חדשה בצלו של כאב גדול. בסופו של דבר, מצאתי מקום שאני מתחבר עליו – מאורה קטנה על צוק עם נוף מדהים. כמו לחיות על קצה היקום. כמובן שיש עוד דברים שצריך לעשות כדי להפוך את המקום לראוי למגורים – לנקות, לסדר קצת את הצנרת, למצוא דרך להתחבר לאינטרנט, לארגן מקרר ומכונת כביסה, לנכש את העשבים בגינה לפני שאני מביא לשם ספות ונרגילות. בקיצור, יש מה לעשות. זהו עכשיו אני חייב לחזור לאריזות. כנראה שפעם הבאה שאכתוב פה תהיה לאחר סיום מבצע מעבר דירה – מבצע שקראתי לו "רוחות מזרח".
שבוע טוב.
;){kind=link}