פגישה מוזרה ברכבת - זיכרונות משטח אויב |
|
כהרגלי בקודש בימי רביעי, יצאתי מוקדם מהמשרד ונסעתי שוב למקום שאני פוקד מדי שבוע. המטרה טובה, אבל הנסיבות מצערות. בכל מקרה היה נחמד. מזג האוויר היה נעים, אז היה אפשר לטייל קצת בחצר, בקיצור אני חושב שהיה מוצלח וכל הצדדים יצאו מרוצים (אם מתעלמים מהכאב). בדרך חזרה קרה משהו ששיפר לי עוד יותר את המצב רוח. הייתה לי כמעט שעה עד שהרכבת יוצאת. נכנסתי לקניון ליד התחנה בתקווה למצוא איזו חומוסיה, אך החלום לנגב חומוס עם מנה נדיבה של בשר במרכז הצלחת התנפץ. בכל זאת הייתי חייב לאכול משהו (שתי כוסות קפה ופחית בירה ששתיתי בעבודה בהחלט לא מספיקות), אז נאלצתי להסתפק בשווארמה...גם טוב. זמן הגעת הרכבת התחיל להתקרב. ירדתי לתחנה. עומד על הרציף, קורא מיילים בסמארטפון. פתאום שומע קול מוכר של בחורה (עדיין לא בטוח מאיפה אני מכיר אותה). היא שאלה אותי שאלה שגרמה לי לפלאשבק רציני מלפני תשע שנים. על פניו זאת הייתה שאלה תמימה, אבל כשהמח שלי קישר בין הקול לתוכן, נזכרתי שזה היה אחד ממשפטי הקוד מהמבצע הראשון שלי כשהתחלתי לבצע משימות מיוחדות. הפנתי את הראש לכיוון הקול, וראיתי מולי מישהי שלא דיברתי איתה בערך תשע שנים. היא הייתה ה"מדריכה" שלי בשלב האחרון של ההכנות למשימות מיוחדות וליוותה אותי במבצע הראשון שלי מעבר לגבול. בזמן הקצר שהכרתי אותה, היא לימדה אותי הרבה דברים...בין היתר התמקדנו בבטחון לאומי, ואחרי ששה ימים, איי שם מחוץ לגבולות המדינה, הסתיים לו המבצע הראשון שלי, ודרכינו נפרדו לשלום. היא המשיכה לאמן ולחנוך, ואני המשכתי למשימות הבאות. והנה, תשע שנים אחרי, אנחנו נפגשים במקום הכי לא צפוי. לשאלתי מה היא עושה במקום שכוח-אל הזה, היא ענתה שיש לה שם קרובי משפחה. לא נכנסתי לפרטים - בכל מקרה, אם זה מידע מסווג, אני אשמע סיפורים מפה ועד ברלין ולא טיפה של אמת. נכנסנו לרכבת. מצאנו לנו קרון יחסית ריק ושקט, ובמשך כל הנסיעה החלפנו חוויות מהשנים האחרונות. היא סיפרה לי בין היתר על כל השמועות שהיו עליי אחרי שהשתחררתי. מתברר שבמשך חודשים רצו שם סיפורים (חלקם קשורים לפציעה שלי) שלא היו מביישים סרט דל תקציב. הסברתי לה שכל מה שקרה זה שהפרתי פרוטוקול בזה שהתאהבתי בבת אולפנה שגרמה לי לרצות להיות בן אדם טוב יותר, שהחלטתי לשנות קצת כיוון בחיים, ולחיות חיים יציבים עם בחורה שאני אוהב. אחר כך סיפרתי לה מה קרה לפני חודשיים, ושנינו צחקנו על האירוניה של הגורל המחורבן. היא אמנם ניסתה לעודד אותי, אבל ראיתי בעיניים שלה את האכזבה מזה שעזבתי את היחידה ונתתי לרצון לחיות חיים "נורמטיביים" להשתלט עליי. לפני שהרכבת הגיעה לתחנה שלי, קבענו ששבוע הבא נשב באיזה בר על בירה או משהו יותר איכותי לזכר הימים הטובים, כמובן אם לא יקפיצו אותה חזרה למקום שהיא מוצבת בו בחודשים האחרונים. אחרי חיבוק פרידה קצר, ירדתי מהרכבת והמשכתי לעוד שתי פגישות קצרות שהיו לי היום. ברקע הדהדה בראש שלי המחשבה על איפה בעולם אני הייתי יכול להיות מוצב עכשיו לו לא הייתי מחליט להפסיק לפני שמונה שנים, אבל המועקה האמתית התחילה כשנזכרתי שההחלטה שלי להפסיק, הביאה למשהו נפלא שנגמר בצורה מאוד אכזרית... |
|
|
|
|
 | הכל מדויק...אולי הגיע הזמן לקבל את הקודים ממקור חדש? ;-) |
|
 | אין לי קשר למקור של הקודים האלה כבר שבע שנים (חוץ ממילואים מדי פעם, אבל זה לא אותו דבר)...והם עדיין צצים מדי פעם מעל פני השטח. זה כאילו שמשהו שואב אותי חזרה לתוך החיים האלה שהיו לי, ואני לא בטוח שאם הייתה לי את האפשרות כרגע, הייתי מתנגד לזה...בסך הכל, עשיתי דברים מועילים שהיה בהם הרבה סיפוק עצמי. |
|
;){kind=link}