לא מצליח להבין מה קורה בחיים שלי. החיים זה שטח מאוד הררי, עם מלא עליות וירידות, אך לפעמים יש גם צוקים, ואם לא נזהרים - אפשר ליפול. הנפילה האחרונה שהייתה לי מאוד כואבת. התרסקתי ממש חזק. לא בטוח שאוכל לקום אחרי זה. לא בטוח שארצה. אני יודע שאני בעיצומה של מערכה, שצריך להלחם, אבל אני עייף ממלחמות. אני לוחם פצוע עם חרב שבורה, צלף עם מעצור בנשק, צייד שנלכד במלכודת של אוכלי אדם חסרי מוסר. אני יודע שבכל שדה קרב אחר, הייתי קורע את האויב לגזרים וממשיך הלאה. אבל לא כאן. לעולם לא אוכל לפגוע באדם שפתח נגדי את המערכה הזאת. אם יש צדק בעולם, אותם אלו שדחפו והביאו לזה, ישלמו את מלוא המחיר. זה כבר לא יהיה מהחרב שלי. היקום יידע איך להתחשבן עם כל החלאות שרצו להפתר ממני במשך שמונה השנים האחרונות. אני לא אבזבז יותר את האנרגיה שלי במלחמה נגד הקניבלים חסרי המוסר אלה. עשיתי טעות בבוררות. הם ניצלו את זה. כל מה שנשאר לי זה ללקק את הפצעים, ולקוות שעדיין נשאר לפחות קצת צדק ומוסר בעולם. אני לא מתכוון להלחם. אם המשחק מכור, אין טעם להתאמץ. בבוא הזמן, אגיע לשדה הקרב לא חמוש, אגיד את כל האמת, ומשם אפשר רק להמשיך לבנות. לתקן את כל מה שהביא לנפילה האחרונה, ולהמשיך לבנות. ואם המשחק באמת מכור, זה לא משנה מה תהיה התוצאה של המלחמה הזאת. פסק דין אמיתי לא אמור לרצות אף צד. פסק דין אמיתי אמור לגרום לצדק להתקיים. ואם כולם לא מרוצים, זה אומר שפסק הדין צודק. אך בלא שופטי אמת, איך אפשר לצפות למשפט צדק? מכל מה שקרה, אני מתחרט רק על דבר אחד. ערבתי רגשות בבורות - ולכן טעיתי. הייתי צריך לתת למישהו אחר לשפוט במקרה הזה. עכשיו כבר מאוחר מדי. אבל גם ה"מאוחר מדי" הזה עוד יכול להתהפך, כמו כל דבר אחר בחיים. מה שאירוני פה, זה שרוב האנושות סבורה, שאי אפשר להתקיים ללא רגשות. והנה, מה שמפיל אותנו אלה אותן הרגשות שהאנושות לא תוכל להתקיים בלעדיהן. יהיו כאלו שיגידו שזה פאק בבריאה. אני חושב שזה גאוני. אינטלגנציה ורגש - עם אחד תבנו את עצמכם ועם השני תהרסו את הכל. זאת כנראה דרכו של הייקום לאזן את עצמו. בכל מקרה, נגמרו לי הגחלים, אז נראה לי שאשים עליי גלימה, ואצא לשוטט ברחובות בתקווה להבין את העולם...אולי בדרך אבין גם את עצמי...
|
;){kind=link}