בן אדם מתעורר בבוקר עם זיקפה מיליטנטית וחתול ליד השמיכה (אין קשר בין השניים). אחרי כמה דקות מתפקח למצאיות: אני במרתף, במרחק של אלפי קילומטרים מהבית, בחוץ שלג...בקיצור לא המצב והמקום האידיאלי להתעורר בו, ובכל זאת באותו בוקר התעוררתי עם מצב רוח טוב. מה גרם לזה? בת אולפנה. אז נכון שבלילה הקודם הכרתי אותה בצ'ט, נכון שהיא נמצאת בצד השני של היבשת ובמרחק של בערך 6 שעות טיסה ממני (גבול הגזרה שלי זה טיסה של לא יותר מ-3 שעות טיסה בשביל זיון, 4 שעות טיסה עם זה תאומות ולא יותר מ-5 שעות עם מדובר בתאומות ג'ינג'יות), אבל היי...הכרתי בת אולפנה...מה עוד זכר אלפא במצבי יכול לבקש? מקלחת קרה בשביל להרגיע את הייצרים, ארוחת בוקר דשנה בשביל לתחזק את המערכת, ריצה קצרה מסביב לאגם ליד הבית, ובזמן שנשאר עד העבודה, מתחברים לרשת לבדוק האם בת האולפנה שם. והיא הייתה שם. אבל זו לא הייתה בת אולפנה רגילה. לא-לא. הייתה זו בת אולפנה לא סטנדרטית בכלל. מה הופך בת אולפנה לסטנדרטית? התמימות הכמעט טהורה, החצאית המשוחררת שמשגעת כל זכר במחשבות מה קורה מתחתיה (וחברים, דברים קורים שם גם ובעיקר אצל בנות אולפנה), המבט המיוחד הזה - מלא ביראת קודש ותשוקה לפורקן בו בזמן, וכמובן - הפשטות שעוטפת את הגוף הגזעי, החטוב והמעוצב - גוף שכל מה שהוא משדר זה: קַחֱנִי כי רוצה אנוכי, למדני והדריכני כי תמימה אני, עשני כרצונך כי תסביכי אב (daddy issues) לי. אבל חברים, כמו שאמרתי קודם, בת האולפנה שלי לא הייתה סטנדרטית. כבר מההתחלה התחלתי להבין שהיא עשויה מחומר קצת שונה. חומר איכותי. מהסוג שממנו מכינים נערות גבעות. לא ידעתי שמייצרים כאלה בחו"ל. את האמת שבאותו זמן ממש לא חיפשתי קשר, וכמו שאמרתי, לטוס יותר מ-5 שעות זה מעבר לגבולות גזרה שלי, אז החלטתי לתת מנוחה לחושי ההשרדות שלי ופשוט לזרום לאן שתוביל הרוח שמלטפת בחושניות את החצאית הארוכה של בת האולפנה שהכרתי. ואכן הרוח הביאה אותי למקום טוב. במקום פורקן מיני, מצאתי פורקן רגשי. בית חם לנשמה האבודה. וזה היה טוב. בהמשך גיליתי שההרגשה הייתה הדדית. מה הסיכוי, שבעולם מלא תהפוכות כמו שלנו, זכר אלפא גזעי ונקבת אלפא שמתאימים אחד לשניה ייפגשו? בקיצור, אחרי חודש של התכתבויות על החיים, שמחה, עצב, אלוהים, ים, סקס, בעיות, פתרונות, הגענו למסקנה בעלת חשיבות להמשך הקיום בסוואנה הרגשית שבה שנינו היינו מהגרים בלתי חוקיים - החלטנו לעבור לשיחות טלפון. מתקשר. מנתק. מתקשר שוב. היא עונה. מנתק. פאק! אין לי מושג מה אומרים לבחורה שכל ההכרות שלי איתה עד עכשיו הייתה דיגיטלית. בסוף התקשרתי בפעם השלישית ואמרתי לה בכנות שאין לי מושג מה להגיד, אז אולי עדיף שנמשיך לדבר בצ'ט. אבל כמו שאמרתי קודם, זו לא הייתה בת אולפנה סטנדרטית בכלל. פתאום הימים התחילו לרוץ מהר. שיחות הטלפון התארכו ונראה היה שלעולם לא נגיע למצב שאין על מה לדבר. הסוואנה הרגשית לאט לאט הפכה לג'ונגל. אפילו השעמום בעבודה הפך לחוויה. וכך התחיל סיפורם של זכר אלפא ובת אולפנה...
בהמשך: פגישה בין זכר אלפא לבת אולפנה במקום בכלל לא צפוי...
בהמשך: פגישה בין זכר אלפא לבת אולפנה במקום בכלל לא צפוי...
;){kind=link}